כיצד עובד הפילינג

 

 

 

 

 

הבנת הפילינג

         

 

 

 



חומצות אלפא הידרוקסיות מול חומצות ביתא הידרוקסיות

ישנן שתי דרכים לקלף את העור באמצעות חומצות הידרוקסיות: עם חומצות אלפא הידרוקסיות (AHA) ועם חומצות ביתא הידרוקסיות (BHA  ). בקבוצת ה-BHA יש רק חומצה אחת: החומצה הסליצילית. לעומת זאת, יש מגוון של חומצות אלפא הידרוקסיות, שהנפוצות ביניהן במוצרי הטיפול בעור הן: גליקולית, לקטית, מאלית, ציטרית וטרטרית. השתיים השכיחות ביותר במוצרים הן החומצה הגליקולית והחומצה הלקטית. ישנם מחקרים רבים המדגימים את יעילותן ותרומתן לטיפול בעור.

מה שעושות החומצות הגליקוליות, הלקטית והסליצילית  - זה לפרק את ה"דבק" של השכבה החיצונית של תאי עור מתים שהצטברו על פני השטח החיצוני של העור – בשכבה הקרנית. בכך הן מאפשרות לתאי עור בריאים יותר לעלות אל פני השטח. הסרת השכבה הזאת של תאים מתים יכולה לשפר את טקסטורת העור, את הגוון שלו, לפתוח נקבוביות (וגם לקלף בתוך הנקבובית) ולאפשר לקרם הלחות להיספג יותר טוב בעור. הן AHA והן BHA משפיעות על השכבות העליונות של העור, והן עוזרות לשפר את המראה של עור שניזוק מהשמש, עור יבש ועור נוקשה. נזק מהשמש הוא הסיבה העיקרית לכך שהשכבה הקרנית של העור מתעבה, העור נראה מחוספס, עם מראה עמום ומירקם נוקשה ולא אסתטי. ישנה מחלוקת כלשהיא בין מומחים לגבי השפעת החומצות ההידרוקסיות על הדרמיס (השכבה האמצעית של העור), אולם ישנן עבודות המראות שקיימת השפעה כזאת. למשל, המחקרים המראים כי חומצות אלפא הידרוקסיות יכולות לחולל יצור של קולגן ( Experimental Dermatology, April 2003, (Supplemental), pages 57-63 ,Dermatologic Surgery, May 2001, page 429.)


בגלל שהחומצות ההידרוקסיות כולן עובדות בתהליך כימי, הן יכולות לחדור לעור ולגרום לתוצאות טובות ותר מאשר מקלפים מכניים – כמו גרגרים, הפועלים רק על השטח החיצוני של העור. אין סיבה לחשוש מכך שהחומצות תסרנה תאי עור בריאים.
התוצאות הן דרמטיות  יותר בתחילת השימוש – כאשר החומצות גורמות ל"שיוף" של השכבה הקרנית המעובה, המאופיינת בכתמים או בטקסטורה פגומה. בשימוש המתמשך נראה הבדל פחות משמעותי מחודש לחודש, וזה צפוי והגיוני. אולם עדיין חשוב להמשיך ולהשתמש בחומצות בכדי לשמר את חלקות העור ומראהו הבריא.

ההבדל העיקרי בין חומצות אלפא וביתא הידרוקסיות הוא שהחומצה האלפא הידרוקסית היא מסיסת מים, בעוד החומצה הביתא הידרוקסית היא מסיסת שמן. התכונה המיוחדת הזאת של החומצה הביתא הידרוקסית מאפשרת לה לחדור לנקבוביות השומניות ולקלף תאי עור שהצטברו בתוך בלוטת השומן שסותמות את הנקבובית. BHA טובות במיוחד בשימוש בעור עם קומדונים ופצעונים, בעוד AHA טובות לעור שניזוק מהשמש, מעובה, יבש – אשר הבעיות שלו אינן פצעים.(Global Cosmetic Industry, November 2000, pages 56–57)


יש לציין בנוסף את ההבדל ברובד בו פועלות שתי החומצות. החומצה הביתא הידרוקסית פועלת ברובד החיצוני ביותר של העור, היא חומר קרטוליטי, המקלף מבחוץ שכבה אחר שכבה. החומצה האלפא הידרוקסית מקלפת מעט יותר עמוק באפידרמיס.

רגישות ל-PH  של חומצות אלפא וביתא

אם נדבר על קרמים ותכשירים לפילינג (להבדיל מטיפולים במכון הקוסמטי), אזי חומצות אלפא פועלות בצורה אידיאלית בריכוזים של 5% עד 10% וב-PH של 3 עד 4. היעילות שלהן יורדת במעבר ל-PH הגבוה מ-4.5. BHA עובדות ביעילות בריכוז של בין 1% ל-2%, וב-PH אופטימלי של של 3, היעילות יורדת כאשר עולים מעל PH של 4. הן חומצות אלפא הידרוקסיות והן חומצות ביתא הידרוקסיות מאבדות יעילות במוצרים כאשר –ה-PH של המוצר עולה או ריכוז המרכיב נמוך (Cosmetic Dermatology, October 2001, pages 15–18).

 

האם הקרמים הקוסמטיים הקיימים עומדים בתנאים אלה?


אין לנו כצרכנים דרך לדעת מהו ה-PH של התכשיר, ומהו ריכוז החומצה, אבל אפשר לאמץ כלל אצבע, לפיו אם המיקום של החומצה האלפא הידרוקסית (גליקולית, לקטית או שתיהן) ברשימת המרכיבים הוא שלישי עד חמישי, אזי הריכוז הוא כפי הנראה אפקטיבי. לגבי החומצה הביתא הידרוקסית, בגלל שנדרש ממנה ריכוז נמוך יותר, היא יכולה להימצא באמצע או לקראת סוף הרשימה ועדיין להיות בריכוז אפקטיבי.


יש לציין דבר מעניין נוסף: בכל PH, חומצות אלפא הידרוקסיות מספקות את התועלת של סיוע בשמירת מים בעור תוך כדי פעולת הפילינג. זאת הודות לדרך שבה הן משפיעות על תאי העור - הן מושכות מים, והן יכולות גם להגביר את יצור הצרמידים בעור, מה שעוזר לשמור אותו לח ובריא.


החומצות הביתא הידרוקסיות חודרות עמוק יותר לתוך הנקבובית מאשר AHA, אולם לא רק זאת: הן  פחות מגרות את העור מאשר AHA. זאת  הודות לקשר של BHA לאספירין. לאספירין (המונח המקצועי: acetylsalicylic acid-חומצה אצטיל סליצילית) יש תכונות אנטי דלקתיות. החומצה הביתא הידרוקסית, שהנה חומצה סליצילית – היא נגזרת  מאספירין, ובעור היא שומרת על כמה מתכונותיה האנטי דלקתיות.

חומצות אלפא וביתא הידרוקסיות יכולות להחליק את העור, לטשטש סימנים של  נזקי השמש, לתקן הבדלי גוון בעור, לשפר טקסטורה, לפתוח נקבוביות ולתרום למראה של עור חלק ובריא (כיוון שיותר תאי עור בריאים נמצאים כעת על פני השטח) . למרבה הצער, ההשפעה על העור איננה נשארת באופן קבוע:  כשמפסיקים להשתמש בהן העור יחזור למצב בו הוא היה לפני תחילת השימוש.
חומצות פולי הידרוקסיות

זהו אחד הנושאים האופנתיים בעולם הקוסמטיקה. בניסיון לחפש צורה יעילה יותר של AHA או פחות מגרה את העור, חשפו חברות שונות את נושא החומצות הפולי הידרוקסיות. אנחנו שומעים בהקשר הזה את השמות: גלוקונולקטון (gluconolactone), החומצה הלקטו-ביונית ועוד. הטענה של היצרנים היא, שהחומצות הפולי הידרוקסיות הנן יעילות באותה מידה כמו AHA, אבל פחות מגרות את העור.
גלוקונולקטון היא למעשה חומר דומה לחומצה אלפא הידרוקסית, בהבדל אחד: זאת מולקולה עם מבנה גדול יותר, מה שמגביל את החדירה שלה לעור, ועשוי להפחית את תופעת הלוואי של גירוי העור בכמה סוגי עור. האם גלוקונולקטון טובה יותר משאר החומצות האלפא הידרוקסיות? אין הוכחה לכך. מחקרים מראים שחומצות אלפא הידרוקסיות הן זהות ביעילותן לחומצות פוליהידרוקסיות, עם מעט הבדל – החומצה האלפא הידרוקסית מעט יותר יעילה בשיפור מראה העור, והחומצה הפולי הידרוקסית פחות מגרה את העור. (Cutis, February 2003, (2 Supplemental), pages14-17).


רטינואידים

אנו מכירים את החומר הזה יותר בשם המסחרי רטין-A, או נגזרות של ויטמין A.
קודם כל יש להבהיר שרטינואידים הם לא מקלפים, למרות שהרבה אנשים חושבים כך. רטינואידים הם נגזרות של ויטמין A הניתנים במירשם רופא. הצורה שקיימת בתכשירים קוסמטיים היא רטינול או רטיניל פלמיטאט. המיוחד בדרך הפעולה שלהם בעור הוא, שהם יכולים להשפיע על הדרך בה תאים נוצרים עמוק בדרמיס.


בכל הקשור בעור עם נזקי-שמש, עור יבש, עור עם קמטים או עם נטייה לאקנה – החומר רטין A הוא סוכן חשוב בטיפול ובשיקום העור. מקלפים כמו AHA או BHA בראש ובראשונה משפיעים על פני השטח של העור (האפידרמיס) ועל השטח שבתוך הנקבובית, ע"י הפרדת הדבק בין שכבות תאי העור. בניגוד לכך, רטינואידים משפיעים גם על השכבות הפנימיות יותר של העור – על הדרמיס, המקום בו נוצרים תאי עור חדשים ומבנים תומכים כמו קולגן, אלסטין, חומצה היילורונית ועוד.  רטינואידים למעשה מתקשרים עם תא העור במהלך יצירתו, ו"נותנים לו פקודה" להתפתח באופן תקין ולא באופן בו מתפתח תא שספג נזקי שמש, או תא פגום מסיבות אחרות (כמו גיל).
מדוע יש כזה בלבול לגבי השפעת הרטינואידים על העור? ראשית בשל העובדה שמוצרים המכילים רטינואידים יכולים לגרום לגירוי ודלקת, הגורמים לעור להיות מחוספס ויבש. החספוס והיובש הם לא קילוף, והם לא תוצאה טובה או מועילה של הטיפול. אם רטינואידים גורמים לעורך להיות יבש ומחוספס באופן קבוע, זאת בעיה וצריך לטפל בה – להפחית את תדירות השימוש או להפסיק להשתמש.

 

למרות התרומה הברוכה של רטינואידים לעור, צריך "ליישר קו" עם הנושא של ציפיות: הרטינואידים הם לא המרפא לקמטים. יש להם השפעה על קמטוטים דקים, אולם לא על חריצים קבועים שנחרצו בעור. מכל מקום, זהו עדיין  החומר בעל ההשפעה המובהקת ביותר על עור הפנים, והשימוש ברטינואידים עשוי לגרום לעור לתפקד ולהיראות דומה יותר לאופן בו הוא נראה לפני שניזוק מהשמש/מהגיל. התאים החדשים ייווצרו בצורה בריאה יותר, מבנה התא החדש יהיה תקין יתר, פני שטח העור  ייראו חלקים יותר, תחלופת התאים תהיה בריאה וטובה, השכבה החיצונית והמגנה של העור תישאר תקינה וללא פגע – מה שמסייע ליכולות הריפוי של העור. הרטינואידים מעודדים ייצור של חלבוני עור שעם הגיל כבר אינם מיוצרים: קולגן, אלסטין.  כל אלה מתבטאים במראה בריא, צעיר, אחיד ומוצק יותר של העור.
עם כל זאת, העור יהיה עדיין פגיע ומועד לנזק נוסף אם לא נשתמש במקדם הגנה. הטיפול בקרמים הטובים ביותר לא יהיה אפקטיבי אם נצבור בו-זמנית נזק נוסף.

 

המשותף למוצרים המכילים רטינואידים וחומצות הידרוקסיות הוא שמייד עם הפסקת השימוש בהם העור יחזור לקדמותו. המוצרים האלה לא יוצרים שינוי קבוע בעור. המראה החלק נשאר רק כל עוד משתמשים במוצרים. אבל אם נשתמש בשניהם לטווח ארוך – אלה הם אמצעים רבי ערך במלחמה בנזקי השמש והגיל לעור.

 

 

<   נושא קודם    לנושא הבא >