ניוזלטר מס` 11 מנגנוני פעולה-חלק ב'

              

 

 

מנגוני פעולה של חומרים קוסמטיים

      -   חלק ב` -     

                        

 

מאת: רונית שגב, Bsc, MA

 

 

הקוסמטיקאית המתקדמת שואפת להגיע לשינוי קבוע במראה העור של מטופליה. שינוי כזה כרוך בהכרח בשינוי בתפקוד רקמת העור. שינוי ברקמה הוא לא-פחות ממדע, ובצורה הזאת עליכן לשאוף להבין אותו. אחד ההיבטים של הבנה זאת הוא הנושא של מנגנוני פעולה.

 

 

המגמה בתחום הקוסמטיקה, בכל העולם וגם בארץ, היא מעבר מגישות "מטפחות" ומשמרות אל עבר גישה טיפולית המכוונת אל שינוי העור. המילה cosmeceuticals (קוסמצבטיקה), שנכנסה לז`רגון המקצועי, מעידה על כך: קוסמצטבטיקה היא מילה המורכבת מ"קוסמטיקה" ומ"פרמצבטיקה" – רוקחות. הכוונה היא למרכיבים פעילים הפועלים כמו תרופות, למרות שאינם תרופות. הם מכוונים אל שינוי מראה ותפקוד העור.ץאני תמיד משתמשת ב"מראה ותפקוד" ביחד, ובאותה נשימה, כיוון ששינוי של קבע במראה העור כרוך בהכרח בשינוי התפקוד שלו. אי אפשר לשנות את המראה בלי לשנות את התפקוד, ולהיפך. אם הצלחנו, למשל, לשפר את יכולתו של העור להחזיק מים (וישנם חומרים פעילים  מסוגים שונים המסוגלים לכך) – הרי שיצרנו עור הנראה בוהק וקורן יותר, בריא למראה ויפה יותר. זהו שינוי במראה שנובע מהשינוי בתפקוד. כמובן שהמדובר כאן בשינוי של קבע בתכונת הלחות של העור, שינוי שאיננו קשור עם הפעולה החד פעמית שאתן עושות במכון והמכונה "החדרת לחות".

 

עידוד היצור של מולקולות גדולות

 

בחלק הראשון של המאמר דנו במנגנוני פעולה של חומרים קוסמטיים. המנגנונים, אלה שהוזכרו בו ואלה שיוזכרו הפעם, מופיעים במסגרת שלמטה. אחת הצורות המעניינות בה מנסים לחולל שינוי במבנה ותפקוד העור הוא הגברת סינתזה (יצור, בנייה) של מאקרו מולקולות. זהו המנגנון השביעי המופיע בתרשים.  "מאקרו מולקולות" הן מולקולות גדולות. כאלה שלא ניתן לספק לעור מבחוץ, במריחה,  ושנוכחותן בעור תורמת למראה צעיר יותר ולתפקוד משופר. בעיקר המדובר על קולגן ופרוטאוגליקנים, בכללם חומצה היילורונית. ניתן לעודד יצור שלהם ע"י העור, באמצעים שונים, אולם בסעיף הזה רציתי להכיר לכן כיוון מחשבה אחר הקיים במדע. חוקרים בודקים את האפשרות לספק לעור אבני בניין של המולקולות הגדולות האלה, שהן למעשה מולקולות קטנות בהרבה (שחודרות לעור במריחה) במטרה לעודד בכך את הבנייה של המולקולה הגדולה. לעיתים הגוף מתחיל תהליכי בנייה בהתאם לנוכחותם של חומרי הגלם המתאימים. כלומר, נוכחות של חומר גלם מסויים מאותתת לגוף שניתן להתחיל לבנות. זהו מנגנון מוכר בפיזיולוגיה, שמנסים לבדוק את האפשרות לנצל אותו בשימושים קוסמטיים. בינתיים יש יותר השערות מאשר ממצאים בתחום הזה, אך אני מניחה שממצאים יהיו בהמשך. למשל, חברה ליצור תרופות וקוסמטיקה בדקה את החומר אצטיל גלוקוזמין כחומר שיכול לעודד יצור חומצה היילורונית, כיוון שהוא מהווה אבן בניין שלה. הממצאים שלה לא חזרו במחקרים אחרים. בניסויים אחרים השתמשו בחומצות אמינו השכיחות במבנה של חלבון הקולגן, כדי לעודד יצור שלו בעור. גם כאן קשה לומר שיש פריצות דרך. כיום הדרכים הבדוקות יותר לעידוד יצור קולגן ופרוטאוגליקנים (כולל חומצה היילורונית) הן מריחת חומרים אחרים, שאינם אבני בניין, כגון: רטינואידים, חומצות הידרוקסיות, ויטמין C ופפטידים. ויטמין C, למשל, משמש כגורם-שיעתוק (גורם המעודד יצור חלבונים ספציפיים באמצעות השפעה על הדנ"א) האחראי ליצור חלבון הקולגן, ובנוסף יש לו תפקיד בתהליך הייצור עצמו, כמסייע לאנזימים העוסקים בעבודת הבנייה. אלה הם רק שניים ממנגנוני הפעולה שלו בעור.

חברות קוסמטיקה מסוימות עדיין כוללות קולגן, אלסטין וחומצה היילורונית במוצרים שלהם שאמורים "להחדיר" את המרכיבים הללו לעור. אף אחד מהנ"ל איננו חודר לעור במריחה,  גם לא מה שמוצג כ"ננו טכנולוגיה".

 

מנגנוני הפעולה של חומרים קוסמטיים

השפעה על קולטנים
עיכוב אנזימטי (תחרותי/לא תחרותי)
נוגדי דלקת
סתירת רדיקלים חופשיים
ניתוק דסמוזומים
סיוע לשמירת לחות העור
חומרי גלם המגבירים סינתזה של מאקרו-מולקולות
חומרי גלם המשלימים מרכיבי עור חסרים
חומרים אנטיספטיים - נוגדי זיהום

 

השלמת מרכיבי עור

המגנון הבא הוא השלמת מרכיבי-עור חסרים. מדוע שיחסרו מרכיבים בעור, ומתי קורה שצריך להשלים? גורמים שונים, הקשורים בסביבה ובגיל, משנים את תכולת העור.  עם הגיל חומצות השומן, המהוות מרכיב חשוב של האפידרמיס, מתמעטות, חלקן נהרסות, והחשיפה לשמש פוגעת אף היא במגוון שומני האפידרמיס. ביניהם סקוולאן, המהווה כ-10% מהעור ומהסבום. זה גורם הן ליובש והן להגנה מופחתת שהעור מעניק. גם המרקם שלו משתנה והופך יותר מחוספס, פחות רך וחלק ויותר נוקשה. סוג שומן נוסף וחשוב בעור, שנפגם עם הגיל ועם נזקי הסביבה והשמש הוא פוספוליפידים. אלה הם שומנים עם שני זנבות של חומצות שומן וקצה הידרופילי, מהם בנויים קרומי התאים. הם נפגעים גם מרדיקלים חופשיים. מרכיבים שונים בקרמים ובסרומים מכילים חומצות שומן חיוניות, סקוולן, פוספוליפידים (למשל החומר לציטין) ושומנים רוויים יותר. מרכיבים שומניים אלה משחזרים את המלאי שניזוק/נפגם, ומחזירים חיוניות ותפקוד תקין לעור. מעבר לקרמים, תוכלו לפגוש אותם גם כמרכיבים "טהורים" וזמינים מאד – למשל בשמנים צמחיים. שמנים כמו: שמן אבוקדו, שמן חוחובה, שמן שקדים, שמן זרעי ענבים, שמן זרעי רימונים, שמן נר הלילה ועוד. גם שמנים רוויים יותר הנם חשובים – חמאת שיאה, חמאת קקאו, שמן קוקוס, שמן דקלים – בעלי מרקם הדומה לחמאה, על פי רוב, בטמפרטורת החדר. קבוצת חומרים המשלימה מרכיבי עור אחרים היא חומרים הנמצאים ב-NMF. כאן נמצא את האוריאה, חומר חשוב ביותר שירידה בו יכולה להביא ליובש עור קיצוני, דוגמת קונטקט דרמטיטיס (בחולים אלה ראו רמות אוריאה נמוכות בעור). אוריאה טובה לטיפול באזורים שסובלים מאבדן מסיבי של MNF עקב שימוש בדטרגנטים או שטיפות מרובות.  ב-NMF יש גם חומצה לקטית, שאנו מכירות יותר כחומר פילינג, אבל היא גם אחד ממרכיבי ה-NMF וריכוזים נמוכים שלה, שאמנם לא יכולים לקלף, משמשים כלחותנים. בקבוצה זאת יש גם חומצות אמינו הזהות לאלה הקיימות באפידרמיס ובפרט בקרנית, והאחראיות לשמירה על תכולת מים (בעלות תכונות היגרוסקופיות). משתמשים בהן בקרמי לחות. מרכיב נוסף שרבות ראו בקרמים הוא "סודיום PCA", חומר המצוי אצלנו בעור, חלק מה-NMF, השכיח בקרמי לחות.

 

חומרים אנטיספטיים

 

המנגנון האחרון שאזכיר הוא פעילות אנטי זיהומית. "ספסיס" הוא זיהום. זיהום יכול להיגרם ממיקרו-אורגניזמים (חיידקים, וירוסים, פטריות או טפילים), וגם ממזהמים שונים המצויים באוויר ובחומרים הבאים במגע עם העור.  חומרים נוגדי זיהום למעשה יכולים לעבוד הן בדרך ישירה – לקטול את המיקרו-אורגניזם, או בדרכים עקיפות – להפריע לשגשוגם בעור או לסייע למערכת החיסון בעור לתפקד טוב יותר. למעשה, העור שלנו מצוייד במערכת מאד מתוחכמת של הגנה חיסונית, שבין השאר מפריעה לשגשוג של מיקרו אורגניזמים ע"י יצירת סביבה מעט חומצית שאיננה סביבה ידידותית עבורם. חומצות שומן, המופרשות בסבום, הן בין האחראיות לכך. כל מה שמוריד PH של העור מסייע בהגנה החיסונית. חומרים המוכרים להן בהקשר למנגנון ה"ישיר" (נוגד חיידקים) הם למשל: אורגנו – שזכה לכינוי "האנטיביוטיקה של הטבע", שמן עץ התה, אכינצאה, חומצה אזלאית, תה ירוק, אכינצאה, פרופוליס, רזורצינול, סולפור . במנגנון ה"עקיף" נמצא גם כן את האכינצאה, המחזקת את היכולת החיסונית, וגם את חומצות השומן החיוניות מקבוצת אומגה 3, את הסקוולאן ועוד.

 

פיזור וספיגה בעור

 

המנגנונים שהוזכרו לעיל אינם מקיפים את כל הדרכים להשפיע על העור, אבל הם העיקריים. כדי להבין יותר  טוב את נושא פעילותם של החומרים יש להכיר עוד זוג מונחים הרלוונטי להתנהגות של תרופות ושל חומרים המשפיעים על רקמות. המונחים הם "פרמקו-קינטיקה" ו"פרמקו-דינמיקה". בצורה הפשוטה ביותר, פרמקו-דינמיקה היא מה התרופה עושה לגוף (כיצד היא משפיעה עליו) ופרמקו-קינטיקה היא מה שהגוף עושה לתרופה. כיצד הגוף "מטפל" בתרופה – כולל ספיגתה ברקמות השונות בגוף, הפיזור שלה, חילוף החומרים והפירוק שלה, והפרשתה. כמה זמן שוהה החומר התרופתי בגוף – זמן מחצית החיים שלה (תוך כמה זמן חצי מהחומר התפנה), כיצד הוא מתפזר במדורים השומניים והמימיים בגוף, בהתאם לאופיו של החומר התרופתי. זהו תחום שלם במדע (הקרוי פרמקולוגיה), הרלוונטי גם לעור. חומרים שנמרחים על העור – משפיעים עליו מצד אחד, וגם עוברים בו תהליכים של פיזור, פירוק ופינוי (העור גם כן "מטפל" בהם). חומצה היילורונית, למשל, היא בעלת זמן מחצית חיים קצר – 5 שעות. כלומר, גם אילו הזרקתן חומצה היילורונית, או החדרתן באמצעות אולטראסאונד/אלקטרופוריישן,  היא לא תישאר בעור. בתוך 5 שעות מחצית מהחומר יפורק, ועד 10 שעות הוא יפורק כולו. העור (והגוף כולו) כל הזמן מפרק ובונה מחדש חומצה היילורונית. החומר בו משתמש הרופא למילוי קמטים הוא חומר שונה: הוא עבר תהליך ההופך אותו עמיד לפירוק אנזימטי – תהליך של הכנסת קשרי-צילוב. העמידות היא לא לצמיתות, כמובן, אלא למשך כחצי שנה עד שנה וחצי. פירוק אנזימטי יהיה לבסוף גם בחומרים הללו. למונחים החדשים האלה עוד נחזור בהמשך.

 

המרווח התרפויטי 

 

עוד נושא שחיוני לזכור בהקשר לחומרים פעילים הוא, שיש להם מינון, או טווח-מינונים, בהם החומר יעיל. המדע בדק ומצא, למשל, שמגנזיום אסקורביל פוספט (נגזרת של ויטמין C) יעיל ב-5%-7%. החומצה הרטינואית, שהיא המרכיב הפעיל בתרופה "רטין A" ניתנת במינון של 0.025% עד 0.05%. זהו טווח המינונים בה יש יעילות מכסימלית. מעל 0.05% כל העלאה במינון תגרור יותר תופעות לוואי מאשר תוספת ליעילות. המרווח התרפויטי הוא תחום המינונים בו החומר הוא "במיטבו" – מתחת לטווח זה היעילות נמוכה, מעל – אין טעם להשתמש כי אין תוספת משמעותית ליעילות (ובמקרים מסוימים יש תופעות לוואי). אם תחשבו מעט על הנושא, תוכלו לפתח גישה חדשה ועניינית יותר לעבודתכן, וגם לחומרים שברשותכן. האמפולות, למיניהן, הן אריזות קטנטנות ומפתות, שעושות רושם של תרכיז מעיין הנעורים. הם מצדיקות לדעתכן את המחיר הגבוה שאתן משלמות עבור 1-3 מ"ל. האסוציאציה המיידית של הקוסמטיקאית היא ש"האמפולות הן הכי מרוכזות". אם נזכור שלכל חומר פעיל יש טווח מינונים, ונזכור שאף אמפולה איננה מכילה 100% ויטמין C ואין משמעות למריחת 100% מהוויטמין (זה גם יכול להזיק), נשאל את עצמנו – ממה האמפולה יותר מרוכזת? מסרום ויטמין C? מה זה אומר, בעצם? שהסרום לא מרוכז מספיק? אם האמפולה מכילה את הריכוז שהוכח מדעית כפעיל, אז האם הסרום מכיל פחות מכך? ואם הסרום מכיל ריכוז פעיל, האם האמפולה מכילה "יותר מדי" ויטמין C? למה זה מועיל? ואם הריכוזים דומים – מדוע למרוח אמפולה ולא סרום? ומה לגבי קרם ויטמין C – למה בעצם לא בקרם? (הסרום לא "יותר חדיר", זו טעות נוספת). נשאלת השאלה מה הופך את האמפולה לאמפולה, מה ההבדל בינה לבין סרום אם את אותו ריכוז ניתן לשים בסרום ואם מיותר להשתמש בריכוזים גבוהים יותר מאלה שידועים כמרווח התרפויטי.  מבחינה מעשית, מחקרים מדעיים הבודקים את פעילותם של מרכיבים – מבוצעים כמריחה על העור בריכוז אותו מצאו קודם לכן כפעיל, או בריכוז שמשערים שהוא פעיל – אם לא מספיק מכירים אותו, ומשתמשים בקרם (לא סרום ולא אמפולה). המריחה היא יומיומית, והתוצאות נמדדות כעבור כחודש עד שלושה חודשים של שימוש יומיומי. המריחה החד פעמית של ויטמין איננה משנה את מצב העור, שזוהי עוד זווית להתבונן דרכה על הנחיצות של אמפולות.

בנושא המינונים, שניתן לדבר עליו רבות, אוסיף רק עוד שתי נקודות להשלמת התמונה. ראשית, בחומרים מסוימים – ריכוזים שונים נותנים אפקטים שונים. גם את זה כדאי להכיר, כדי להפיק תועלות שונות מאותו החומר במקום לקנות מוצרים נפרדים. שנית, לא בכל חומר קוסמטי פעיל יש משמעות למינון. ישנם חומרים שניתן למרוח ישירות על העור, כמו שומנים ושמנים למיניהם, וגם חומצה היילורונית, בלי קשר לריכוז, וניתן לערבב עם חומרים אחרים כך שמתקבל ריכוז יותר נמוך. 

 

צורת אפליקציה

 

נושא נוסף שנוכל לחשוב עליו אחרת, כעת, הוא נושא החדרת החומרים ה"לא פולשנית". זהו תחום שחדר לעולם הקוסמטיקה בדמות מכשירי האולטראסאונד או האלקטרופוריישן, המאפשרים החדרת כמות "רבה" של ויטמינים לעור בפעם אחת, כמו בהזרקות שמבצע הרופא במזותרפיה. הבה נתרגל מעט היגיון, ונשאל – לאור מה שאנו יודעים: האם – על פי התיאוריה הזאת – מתפקד עורנו כמו דבשת של גמל, ואוגר במחסנים שיש בו את הכמויות העצומות של הויטמינים, כדי לשחרר בהדרגה, בהתאם לצרכי העור, בכל יום קצת? המדע איננו מכיר מנגנונים כאלה בעור. גם לא בגוף – אנו לא יכולים לגשת פעם בחצי שנה למסעדה, לאכול במשך יומיים כדי לאגור מזון בגוף לחצי השנה הקרובה ואז לתת לו להשתחרר בגוף בזמנו החופשי, בהתאם לצרכים. גופנו, וגם עורנו, אינם עובדים ב"הזרקות" חצי שנתיות, או אף חודשיות. גופנו זקוק יום יום ושעה שעה למרכיבים המאפשרים לו חיים. המחקרים המדעיים שבדקו מריחת ויטמינים ומרכיבים קוסמטיים פעילים – בדקו זאת במריחה יומיומית (ולא הזרקה), רצופה, ומדד את מאפייני העור כעבור מס` חודשים. כמה ויטמין C העור צריך בהזרקה חד פעמית? אף אחד לא יודע. המדע לא בדק זאת. אנו לא מכירים את הפרמקו-קינטיקה והפרמקו-דינמיקה של חומרים קוסמטיים המוזרקים לעור. אף אחד לא יודע מה עולה בגורלה של הכמות העצומה הזאת ה"מוזרקת" בפעם אחת, כיצד היא מתפזרת, נספגת, מפונית, משפיעה. לא ברור ההיגיון שמאחורי ההזרקה החד פעמית, לא הודגם היתרון שלה, ולא ידוע האפקט שלה. ובהיעדר מחקרים המדגימים זאת, נשאלת השאלה: על מה מבוססים פרוטוקולי הטיפול שמועברים בהדרכות לקוסמטיקאית? האם על השערה?  יש לזכור, שהמחקרים המדגימים אפשרות להחדיר חומרים באמצעות אולטראסאונד/אלקטרופוריישן, מתייחסים לחומרים רפואיים שמועברים דרך העור אל מחזור הדם. אין מחקר המתעד החדרת חומרים קוסמטיים אל העור ושינוי בפרמטרים של העור בעקבות זאת. יש גם לשאול שאלות נוספות בהקשר לצורת האפליקציה הזאת: מה לגבי השינוי שמחולל האולטראסאונד במולקולות עצמן, שמנסים להחדיר, ומה לגבי חומרים רבים שאיננו רוצים להחדיר, והמצויים בתכשירים – כמו משמרים, מצמיגים, מבשמים, ועוד מרכיבים הקשורים להקניית חיי מדף לתכשיר אך מקומם איננו בעומק העור?

 

אלה הן חלק מהשאלות שעולות כשאנו מתחילים להשתמש בידע ובהיגיון שלנו. השאלה המיידית שעולה כאן היא "מה לגבי מזותרפיה קוסמטית שמבצעים רופאים". חיפושיי בספרות העלו תנובה דלה ביותר.  מזותרפיה לצרכים קוסמטיים של החדרת ויטמינים וחומצה היילורונית (להבדיל מסוגים אחרים של מזותרפיה)  לא הראתה יכולת לחולל שינוי במאפייני העור שנמדדו, כעבור חצי שנה. ישנם שני מחקרים מדעיים בנושא – מקור ידע דל ביותר, והם אינם תומכים ביתרונות של הפרוצדורה כטיפול קוסמטי לעור הפנים. על אף היותה פרוצדורה רפואית, יש רופאים רבים המתנגדים לה, והמדע – איננו מספק בסיס ידע שניתן ללמוד ממנו על מנגנון פעילות, יעילות, בטיחות (!)  וכל פרמטר חשוב אחר.  

 

אינטראקציה עם העור

 

נגענו נגיעה קצרה בנושא מנגנוני פעולה של חומרים, קצרה אך חיונית ומעוררת מחשבה. אם תיישמו את מעט הידע הזה ותנסו לחשוב במונחים החדשים מכאן מאילך, תפתחו גישה יותר מפוכחת ומקצועית לעולם העבודה שלכן. ככל שתצברו ידע, הערפל יתפוגג ותוכלו לראות את העור ואת השתנותו תחת ידיכן – כמו מבעד לצילום רנטגן. תוכלו לעקוב בדמיונכן אחר גורלה של מולקולה של חומר פעיל, אותה מרחתן, ולהבין איזו דרך היא עושה בעור, דרך אילו מבנים, מה אתר היעד שלה, מה היא מחוללת באתר זה וכיצד, ואיך לשלוט על התוצאות בצורה טובה. הנושא של מנגנוני פעולה איננו שלם בלי הצד השני של המשוואה: הבנת רקמת העור בצורה מעמיקה. החומר הפעיל איננו עובד בחלל ריק – הוא משפיע על רקמת העור, על תאים ועל מבנים שבו. (למעשה "רקמת העור" הוא מושג פשטני – העור הנו יותר מרקמה אחת). נחוץ להבין את העור בצורה שתאפשר להשלים את התמונה – מיהם הגורמים בעור המגיבים אל החומר, המשפיעים על חדירתו פנימה וכיצד יכול כל אחד מהם להשתנות. העור הוא איבר רוחש חיים, הרחוק מלהיות "דומם" כמו שהוא נראה מבחוץ. החיים הפנימיים שבו מושפעים מגורמים רבים, שחלקם הגדול נתון להשפעתכן. אם תאירו את החדר החשוך תוכלו להתמצא בו בקלות, במקום למשש, ואם תבינו את מבנה ותפקוד העור, תוכלו לטפל בו כמו שרופאים (וקסמטיקאיות מתקדמות)  עושים זאת.

המאמר נכתב ע"י רונית שגב, באתר: www.biofor-skin.com

 

 

   <   נושא קודם    לנושא הבא >