ניוזלטר מס` 12 התגובה הדלקתית בעור

 

 

 

התגובה הדלקתית בעור - 

         היכרות עם מערכת החיסון ועם מנגנוני ריפוי

 

 

 

מאת: רונית שגב, Bsc, MA

 

 

דלקת היא אחת מהדרכים של גופנו להילחם בגורמים מזיקים ולרפא את הרקמה. בחיי המכון אנו נחשפות למגוון של מצבים דלקתיים בעור, אקוטיים או כרוניים. דלקת בעור עלולה לגרום לדרגות שונות של הרס הרקמה. לעיתים הרס מבוקר משמש לבנייה חדשה, אך דלקת כרונית עלולה לגרום להזדקנות מוקדמת, לקמטים ולכתמי עור.

 

מערכת החיסון שלנו היא מערכת מורכבת ומתוחכמת להפליא. היא נחקרה רבות ועדיין נחקרת במטרה לאפשר פיתוח פתרונות נוספים ותרופות חדשות. תאי חיסון ומולקולות מעשרות סוגים מעורבים בתגובתו של הגוף לפגיעה. התגובה הדלקתית משתנה, מחמירה או דועכת בהתאם לאותות רבים ועלולה להפוך לדלקת כרונית שקשה לשלוט עליה באמצעים תרופתיים.

בתחום הטיפול הקוסמטי והמפגש עם לקוחות אנו עדות למגוון מצבים שמערבים דלקת. לעיתים אנו לא מזהות אותה כדלקת ולכן מחמיצות את הטיפול הנכון והמדויק. מצבים רבים של דלקת מתבטאים כמחלות עור, ושייכים כמובן לתחום עיסוקו של הדרמטולוג. חשוב שנבין את המשמעויות שלהם אך הטיפול בהם איננו בתחום עיסוקה של הקוסמטיקאית. מצבים מסוימים נוכל למנוע, עם הידע הנכון, נוכל לזהות כאשר הם קיימים ונוכל לטפל בהם. ההיכרות עם הנושא חשובה לכל קוסמטיקאית, הן ברמת הידע הכללי והאפשרות להדריך את הלקוחה והן ברמת היישום והטיפול בלקוחות.

 

מערכת החיסון בעור

 

העור מהווה חיץ בין פנים גופנו לבין הסביבה, זהו איזור המגע הראשי שלנו עם העולם החיצוני. העור חשוף למגע עם חיידקים רבים, וירוסים, מזהמים, טפילים ובמונח כולל אחד: פתוגנים. פתוגן הוא גורם זר המעורר את תגובת מערכת החיסון. העור מצוייד במערכת חיסונית יעילה להפליא, המגיבה במהירות על נוכחותם של פתוגנים. חלק ממערכת זאת הם תאי חיסון הנמצאים דרך קבע בעור, סורקים את הרקמה ומגיבים לנוכחות גורמים זרים. הם יכולים להזעיק "תגבורת" של תאי חיסון רבים הנעים בזרם הדם. אולם עוד בטרם ייאלצו תאים אלה להיכנס לפעולה, מקנה לנו מבנה העור עצמו כמה הגנות בפני זיהום ופלישת גורמים מזיקים. היובש היחסי של העור בשכבות החיצוניות מפריע  למיקרו-אורגניזמים (חיידקים, וירוסים, טפילים) להתרבות. השכבות הצפופות של תאי עור מתים מקנות עמידות מיכאנית ומונעות חדירת מזהמים אל תוך גופנו. התקלפות העור והתחדשותו המתמדת מרחיקה עם התאים המתים גם מיקרו-אורגניזמים הצמודים אליהם. כיוון הצמיחה של השכבות החדשות, מבפנים החוצה, מונע חדירה של הפתוגנים לרקמות העמוקות. גם להפרשות העור יש פעילות אנטי בקטריאלית.  לחומצות שומן שמפריש העור שלנו יש פעילות בקטריוצידית (הורגת חיידקים). סביבת ה-PH הנמוך בעור איננה סביבת מחייה ידידותית עבור חיידקים. הקרינה האולטרה סגולה של השמש פוגעת גם היא במיקרו אורגניזמים על פני העור. וישנה האוכלוסיה המיקרוביאלית הטבעית, השוכנת דרך קבע בעור, המגבילה את יכולת ההתיישבות של פתוגנים פוטנציאלים.  זה קורה בגלל כמה סיבות: תחרות על מזון, תחרות על אתרי היצמדות בעור, יצירת חומרים אנטיביוטיים ע"י האוכלוסייה הקיימת וגירוי תמידי, חלש אך מתמשך של המערכת החיסונית בעור.

 

התפתחותה של דלקת

 

כאשר זיהום בכל זאת חודר לרקמה מתפתחת תגובה חיסונית, שראשיתה בדלקת מקומית. המילה דלקת מעוררת מייד אסוציאציה של "נפוח, אדום, חם וכואב". זה אכן אופייני לחלק מן הדלקות אבל לא לכולן. ישנן דלקות שאיננו יכולים לראות בעין. וישנן כאלה שאינן קשורות בפלישת גורמים מזהמים, מה שקרוי "דלקת סטרילית".

אם נתבונן במהלך אופייני של דלקת זיהומית בעור, נניח בעקבות חיתוך עם סכין וחדירת חיידקים אל תוך העור: טסיות הדם משחררות חלבוני קרישה, המסייעות לחסום מיידית המשך זרימת דם החוצה. הטסיות כשלעצמן, בעצם נוכחותן (באופן רגיל טסיות לא "מסתובבות" ברקמה הבריאה) מאותתות על כך שהתרחש נזק באזור ומתחיל גיוס של מגוון מרכיבים של מערכת החיסון. הדם נקרש, התאים שנפגעו מפרישים היסטמין, הגורם להתרחבות של כלי דם ומאפשר גישה של תאי חיסון מזרם הדם החוצה אל הרקמה. בו זמנית, מופרשים חומרים שונים:  ציטוקינים מעודדי-דלקת, כימוקינים (המכוונים את תאי החיסון הרבים אל מקום הפגיעה), חלבונים ומרכיבים הקשורים במלחמה במזהם. תאי חיסון בלעניים "זוללים" את החיידקים ומפרישים בעצמם חומרים המשפיעים על תאים אחרים ומאפשרים להם לעבוד ביתר עוצמה. באזור הדלקת מופרשים אנזימים "מקצצים" ממשפחת MMP, עליה נדבר בהמשך, החותכים סיבי קולגן וחלבונים נוספים -  כל מה שיכול להפריע, בחומר הבין תאי, להתקדמותם של תאי החיסון אל אזור הזיהום. הרחבת כלי הדם באזור גורמת לעלייה בחום ובאדמומיות. בו זמנית, כלי הדם היוצאים מהאזור – מתכווצים. התכווצות זו גורמת לעלייה בלחץ הנוזלים ולנפיחות. כתוצאה מכך מופעל לחץ על חיישני הכאב בקצות העצבים במקום הזיהום, דבר הגורם לתחושת הכאב האופיינית.

לעיתים אין די בתגובה המקומית הזאת כדי להתגבר על הזיהום, ויש צורך בתגובה חיסונית ספציפית ועוצמתית יותר, המערבת תאי T מסוגים שונים ותאי B (היוצרים נוגדנים). על כך לא נדבר כאן. אולם די בתיאור הקצרצר  שלמעלה כדי לתת הצצה אל זירת התרחשות פעילה ביותר, יעילה ומורכבת להפליא. דלקת נוצרת לא רק כתוצאה ממפגש עם פתוגנים. היא מתרחשת כתגובה לחבורות וחבלות מכאניות, מחלות עור, חשיפה כרונית לקרני   UV, עישון כרוני, שימוש מתמשך בכימיקלים מסוימים, חשיפה לאלרגנים, גירוי מתמשך של העור או יובש קיצוני, וגם תגובה אוטו-אימונית של הגוף כנגד מרכיבים שלו-עצמו. מחלת קרוהן, למשל, היא דלקת כרונית של המעי הנובעת מתגובה אוטו אימונית: פעילות מערכת החיסון כנגד מרכיבים מהגוף עצמו. ישנן מחלות אוטו אימוניות רבות נוספות עליהן שמעתן: זאבת (לופוס), ארתריטיס, סוגים מסוימים של אנמיה ומספר מחלות של אי תפקוד בלוטת התריס. כולן מאופיינות בדלקת והרס רקמות של הגוף כתוצאה מנוגדנים שהתפתחו כנגד מרכיבים עצמיים.

 

אנזימי MMP והקשר שלהם לדלקת

 

משפחת אנזימי MMP קשורה להרבה מהתופעות שאנו רואים אצל מטופלים. בגלל תפקידם  במצבי דלקת ובחיי העור (והגוף) בכלל, חשוב להכיר אותם. MMP הוא שם קיצור ל-Matrix Metallo-Proteinases – מטריקס מטאלו פרוטאינזות. מטריקס – על שם היותם פעילים במטריקס הבין תאי, החומר הבין תאי שברקמת החיבור. הדרמיס הוא רקמת חיבור, אבל ישנן רקמות חיבור בכל הגוף – העצם, הגידים, הסחוסים, הרקמה שבין האיברים הפנימיים והרקמות התומכות בהם עשויים מרקמת חיבור. פרוטאינז הוא אנזים "מקצץ". אנזימי MMP מקצצים את מרכיבי המטריקס – הם חותכים קולגן, אלסטין, חומצה היילורונית, פרוטאוגליקנים, חלבונים נוספים – כל מה שמצוי בין התאים ברקמת החיבור. הם נשמעים כמו גורם "רע", אבל הם חיוניים לתפקודי גוף רבים ביותר, ולמעשה לא ניתן להתקיים בלעדיהם. במסגרת הזאת לא ניכנס לתפקידים הרבים שלהם בתפקוד הגוף, אבל כן נתייחס לביטוי שלהם בחיי העור. עלייה בפעילותם של MMP מתרחשת בכל מצב דלקת – קיצוץ החומר הבין תאי מאפשר תנועה נוחה ומהירה של תאי חיסון אל אזור הנזק. בהיבט של היופי, שלא מעניין את העור כשהוא נלחם בזיהום, אנו פחות "מרוויחים".  הרס קולגן, אלסטין וחלבוני עור הקשורים במוצקות שלו – פוגע במראה העור. הנטייה לקמטים עולה, הטונוס והמוצקות נפגעים. מה עוד מעלה את פעילותם של MMP? ראשית, פעילותם עולה עם הגיל. היא גם עולה במצבים של: עישון, חשיפה לקרני UV, גירוי מתמשך, חשיפה למזהמים, מצבי סטרס, דלקות ומחלות עור. ביטוי גבוה שלהם, באופן כרוני, יכול  להביא לנזק לרקמה ומבחינתנו – פגיעה במראה ובתפקוד העור.  יש לציין שקיצוץ קולגן גם הוא איננו תמיד דבר "רע" (ככלל, בביולוגיה לכל תופעה יש כמה צדדים, ולא מחלקים תופעות לטובות ולרעות, הן יכולות לעשות קצת מכל דבר – תלוי בנסיבות).  לעיתים גורמים באופן מכוון להרס של קולגן, כדי לאפשר בניית קולגן חדש יותר וחידוש העור. למשל בשימוש בדרמה-רולר, הגורם פציעה מבוקרת שמאפשרת חידוש הרקמה.  טיפולי לייזר גורמים גם הם לחידוש העור באמצעות נזק מבוקר, הרס קולגן (וחלבוני עור נוספים) ובניית מרכיבים חדשים. הרס מעודד ומאפשר בנייה, כל זאת כאשר הטיפול נעשה בצורה נכונה ומבוקרת. בחיי העור, מצבי הרס כרוניים ולא נשלטים כמו אלה שהוזכרו קודם, יכולים לגרום להזדקנות מוקדמת של העור, לקמטים ולפגיעה בתפקוד העור.

 

מצבי דלקת בחיי המכון

 

ממה שתואר לעיל, אתן כבר יכולות לזהות מצבים שפגשתן בחיי העבודה ואת חלקם לא קישרתם לדלקת. דלקת מזיקה למראה ולתפקוד העור בכמה דרכים. אחת מהן היא פעילותם של אנזימי MMP, אולם יש עוד תהליכים: בזמן דלקת  משתחררים רדיקלים חופשיים רבים לרקמה. חלקם קשורים לפעילותם של תאי החיסון ולמאמציהם לחסל את הפולשים שחדרו לרקמה (לרדיקלים חופשיים יש גם כן תפקיד חיובי – הם אמצעי בהם משתמשים תאי חיסון להרג חיידקים). הרדיקלים החופשיים הורסים את כל המבנים שהם פוגשים בדרכם, ואף משמשים גורם המלבה תהליכי הרס אחרים. חשיפה לקרני השמש, למשל, מחוללת רדיקלים חופשיים רבים בעור ובמקביל מחוללת דלקת שמעלה אף היא, מצידה, את רמת הרדיקלים החופשיים ומעלה את פעילות אנזימי MMP. חשיפה לשמש פוגעת במערכת החיסון ומחלישה אותה.  כל אלה מסתיימים בנזקים לעור, עוד בטרם התחלנו לדבר על היפר-פיגמנטציה.  יש לדעת, כי דלקת מעלה את יצירת המלנין. אצל כהי עור, המדובר ביצירת מלנין רב יותר. מסיבה זאת, דלקות "קלות" יחסית, שיכולות להסתיים בבהירי עור ללא כתמים, גורמות אצל כהי עור להישארות פיגמנטציה – פיגמנטציה פוסט-דלקתית. פיגמנטציה פוסט דלקתית נוצרת לאחר מגוון של גירויים ודלקות בעור: אקנה, פילינג, מחלות עור, שריטות ופגיעות מיכאניות, חשיפה לכימיקלים ומתכות מסוימות. גם סטרס יכול לגרום לכך או להחריף את המצב.

רובנו מכירות את הנשים המשתמשות מדי-ערב  במשחת "רטין A" או במקבילותיה, ועורן אדמומי ומגורה דרך קבע.  למרות שבטווח הקצר התרופה מקנה מרקם-עור חלק, הדלקת המתמשכת הזאת, הנובעת משימוש לא נכון בחומר, יכולה לגרום להזדקנות מוקדמת של העור.

כולנו מכירות את המאפיינים של עור המעשנים, עור הסובל מדלקת כרונית מתמדת (מהסוג שאיננו רואות בעין). העור מאבד מוצקות ואלסטיות, מתקמט מוקדם, מצהיב, נוטה לכתמי עור והריפוי שלו איטי ביותר. כתמי עור מגיבים לאט מאד לטיפול, תהליכי קילוף וחידוש העור הם פחות יעילים  בעורם של מעשנים. מצב נוסף המאופיין בדלקת הוא העור האקנתי. הדלקת המתמשכת מסתיימת בכתמים וחטטים באזורים שהיו נגועים בזיהום החיידקי.  רובנו פגשנו את המטופלות שעורן מחלים לאט יותר עקב היותן במתח נפשי. מתח נפשי מחליש את מערכת החיסון, הוא עלול ללבות גורמי דלקת המופרשים בעור ואף להאיץ תהליכי מחלה שהיו מופיעים בצורה קלה יותר אלמליא המתח הנפשי. גם חשיפה כרונית ועקבית לחומרים מגרים, שיכולים להיות חומרים קוסמטיים שכיחים (חומצות אלפא הידרוקסי) יכולה לגרום לדלקת, בדומה לדוגמה עם משחת רטין-A. כל חומר קוסמטי טוב, מקלף ומחדש, יכול – בשימוש לא נכון ולא רגיש – לגרום לדלקת, שתעשה את ההיפך ממה שהתכוונו לחולל בעור.  הקוסמטיקאית חייבת להבין זאת ולהנחות את לקוחותיה בהתאם, כדי למנוע כל גורם שיפגום בתוצאות הטיפולים או יגרום נזק לעור.

 

התמודדות עם דלקת

 

ישנם כמה חומרים נפוצים וזמינים לקוסמטיקאית, וכמה פרוצדורות, שיכולים לתת מענה למצבי דלקת שאתן פוגשות. כמובן שהדבר החשוב ביותר הוא מניעה. אבל לעיתים אין מנוס מלגרום בעצמנו לגירוי זמני ומבוקר של העור, למשל כשאנו עושות פילינג, ולעיתים המדובר במצב כרוני יותר, כמו אקנה, עישון, חשיפה לשמש עקב מקצועו של המטופל, ועוד. כשאנו גורמות באופן מבוקר לגירוי זמני של העור, כחלק מהטיפול במכון, אנו יכולות להשתמש (לאחר היווצרות הגירוי) בחומרים משני סוגים: נוגדי חמצון ונוגדי דלקת. נוגדי חמצון חשובים כמענה לרדיקלים החופשיים הרבים המשתחררים לרקמה.  נוגדי דלקת – יכולים לתת מענה לתחושה הצורבת והלא נעימה, למראה האדמומי וכמובן לגורמים לכך, ברמה של ההתרחשות  מתחת לפני השטח. הפעולה הפשוטה והמיידית ביותר שתוכלו לעשות היא – קירור העור. ניתן להשתמש בג`ל קר, מסיכה מקררת, שקית-אפונים שהוקפאו קודם לכן ועוד. המטרה היא לכווץ את כלי הדם ובכך לעצור את דליפת גורמי הדלקת אל הרקמה, למנוע התחממות העור הקשורה בהתרחבות כלי דם ולבטל את התחושה הלא נעימה. לג`ל כזה ניתן להוסיף חומרים עם פעילות נוגדת דלקת, כגון: אלוורה, ביסבולול, אלנטואין, אזולן, ליקוריץ, אורגנו, תמצית תה ירוק, פרופוליס ועוד. אפשר להשתמש בחומרים אלה גם בלי קשר לג`ל הרגעה, למשל: שילובם במסיכה מרגיעה לאחר הטיפול. אם המדובר בדלקת כרונית ולא אקוטית נצייד את הלקוח/ה בתכשירים עם נוגדי חמצון ונוגדי דלקת לשימוש יומיומי. אנשים שעבודתם מצריכה חשיפה רבה לשמש, למשל, צריכים להשתמש בתכשיר עשיר בנוגדי חמצון, ורצוי יותר מסוג אחד. לכל נוגד חמצון יש טווח של רדיקלים חופשיים שהוא יותר יעיל כנגדם, ולכן שילוב של כמה סוגים ייתן טווח כיסוי יותר טוב. ויטמין C הוא גם נוגד חמצון וגם נוגד דלקת. בנוסף, הוא מעודד יצור קולגן. תכונות אלה הופכות אותו לאחד מהכלים המרכזיים בשיקום העור הסובל  מדלקת. גם ויטמין A נחוץ במצבי דלקת בשל היותו מדכא MMP, נוגד חמצון ומעודד יצור קולגן. התה הירוק הוא אחד ממדכאי ה-MMP הבודדים בשימוש הקוסמטי, שתועד רבות במחקרים. חשיבותו בטיפול  בעור הבוגר היא רבה, כיוון שהעור הבוגר פחות יעיל ביצור קולגן חדש (ולכן יגיב פחות ביעילות למעודדי יצור קולגן) ויותר "יעיל" בהרס קולגן. שימור קולגן בעור הבוגר הוא אחד מהמטרות של מפתחי תכשירים חדשניים לעור, ואחד מכיווני המחקר הקשורים בכך הוא מדכאי MMP. כדאי לשלב נוגדי חמצון ונוגדי דלקת גם בטיפול בעור האקנתי, לאו-דווקא כפתרון לאקנה אלא בהיבט הכולל של שיקום העור ושמירה על מרקמו החלק לאחר חלוף הפצעים. לקוחות שעוברות סדרות של פילינג, או משתמשות בבית בתכשיר פעיל העלול לגרות את העור – צריכות לקבל במקביל תכשירים שמטרתם שיקום העור והתמודדות עם דלקת אפשרית. יש להסביר להן את חשיבות התכשירים האלה גם אם הן לא רואות את הקשר ביניהם לבין השינוי בעור. הדברים אמורים גם במטופלות כהות עור המקבלות תכשיר לטיפול בכתמים, ויש חשש שהן תגבנה בגירוי (שעבורן הוא בעייתי יותר). בזמן סטרס, בעת יובש קיצוני בעור ובכל מצב בו אתן מאבחנות את אחד המצבים העלולים לעורר דלקת – יש לתת דגש על החומרים המרגיעים ועל נוגדי החמצון. למעשה, נוגדי החמצון הם קבוצה מאד רחבה, את חלקם אתן לא מכירות כנוגדי חמצון – למשל מינרלים רבים (אבץ, סלניום ...) קרוטנואידים – פיגמנטים כמו ליקופן, בטא קרוטן, ציטראורין, ישנן חומצות שומן עם פעילות נוגדת דלקת, אצות מסויימות וגם שמנים צמחיים וכמובן – מגוון ויטמינים.

 

ישום הידע בעבודה היומיומית

 

המודעות שלכן לתהליכי דלקת, אקוטית או כרונית, נראית לעין או חבויה, היא אחד הכלים שיעשו הבדל בתוצאות הטיפולים שלכן. עליכן להבין את הנושא ברמה שתאפשר לכן לאבחן, לשוחח עם הלקוחות, להדריך, למנוע ולטפל נכון. החומרים הקשורים בטיפול בדלקת הם רבים וזמינים. אפשר היה לעשות חלוקת משנה לנוגדי דלקת המועילים ספציפית לאקנה, לעור של מעשנים, למחלות עור מסוימות וכו` – זוהי העמקה שלא נוכל להיכנס אליה במסגרת המאמר הזה. אולם חשוב שבשלב הזה  תביטו מחדש על מגוון המצבים שתוארו לעיל, שאת כולם אתן פוגשות בעבודה היומיומית, ותתבוננו באופן הטיפול שלכן בעור דרך ההבנה אודות התנהגותו בזמן גירוי ודלקת. הוסיפו אלמנטים לטיפול בהתאם לצורך, והנחיות חדשות ללקוחות ככל שנדרש. כמו לכל תופעה בחיי העור ובחיי הגוף, לדלקת יש תפקיד חיוני : היא תגובה של הגוף שנועדה להגן מפני נזק לרקמה. דלקת שיצאה מכלל שליטה, דלקת כרונית ודלקת שמקורה בתגובה אוטו-אימונית – כולן הן צדדים פחות נעימים ואף מסוכנים לקיום הגוף. עלינו לאבחן את מצבי הדלקת שאנו פוגשות, להבין את משמעותם ולהביא למניעה היכן שניתן, ולטיפול נכון או הקלה במצב במקרים האחרים.

 

 

 

 

<   נושא קודם    לנושא הבא >