ניוזלטר מס` 35 קוסמטיקה ממרכיבים טבעיים

               

 

 

 

אשליות נפוצות בעולם הקוסמטיקה

   "עשוי מ-100% מרכיבים טבעיים"   

         

 

 

עולמנו המקצועי רווי באמונות שהתבססו בו, מבלי שטרחנו לבדוק את נכונותן. חלק מן האמונות משותף לנו וללקוחותינו כאחד. דוגמה ותיקה ומוכרת היא - "מרכיבים טבעיים הנם טובים יותר לעור". האם בדקנו לעומק את נכונות הטענה, עד כמה היא הגיונית או מבוססת? 

 

 

טבעי זה נכון

 

לקוחותינו, הניזונות מכתבות בעיתונות ובאינטרנט, שואלות אותנו מדי פעם על מוצרינו "האם זה טבעי?" גם חלק מאיתנו, המטפלים, שומר מקום של כבוד למוצרים ש"עשויים 100% מחומרים טבעיים". ישנם מטפלים שאף מגבילים עצמם לעבודה עם מרכיבים כאלה בלבד. מסיבה מסויימת, נדמה לחלקנו ש"טבעי" זה הכי נכון, זה משתלב בהרמוניה עם העור ולמעשה מיטיב עם העור, יותר ממרכיבים סינתטיים. האם עצרנו לבדוק את ההיגיון שבדרך המחשבה הזאת, והאם דרשנו אי-פעם אסמכתא לאמיתות הדברים? לטובת אלה מאיתנו שמתמקדים במוצרים על בסיס טבעי, או מעדיפים אותם, או נדרשים לכך על ידי לקוחות - הבה נתבונן בנושא מעט יותר לעומק.

 

טבעי מול סינתטי

 

האם טבעי הוא באמת כה "קסום", כמו האסוציאציה העולה בתודעתנו? נזכור, כי גם ארס נחשים הוא טבעי, וגם סם האופיום מופק מהפרג. גם נפט הוא טבעי לגמרי, ואחד הרעלנים החזקים ביותר בטבע, הריצין (שרעיל פי 6000 מהציאניד) - מקורו בצמח הקיקיון. כמו גם רעלנים רבים נוספים ממקור צמחי. כולנו מכירים את אלרגיות האביב, הצצות עם הפריחה היפה. ישנם מרכיבים טבעיים מסוכנים, וישנם מרכיבים סינתטיים מרפאים, מחדשי-עור וגם כאלה המשמשים כתרופות - מצילי-חיים. מקורו של החומר (טבעי או סינתטי) איננו קשור בשום קשר עם היותו מסוכן, מיטיב, או עם אופי השינוי שברצוננו לחולל בעור של מטופלינו. התכונה האנטי-דלקתית של מרכיבים צמחיים איננה שונה, או חזקה יותר, או טובה יותר מנוגדי דלקת סינתטיים. הצמח הוא רק עוד אלטרנטיבה. העובדה שהמרכיב גדל בטבע, איננה מלמדת שהוא טוב לעור, ואין כל היגיון לקשור בין השניים.

הבה נזכור גם, כי מרכיבים שהופקו מצמחים או מן הטבע ככלל - ניתן לחקות בקלות במעבדה. החומצה הגליקולית, המצויה אצל כולנו כמרכיב שכיח במוצרים המקצועיים, הינה חומר המסונתז במעבדה. נכון שחומצה גליקולית מצויה גם בקנה הסוכר. אולם, זאת המצויה במוצרינו - מקורה איננו בקנה-סוכר. אחרת, היינו נזקקים לכדונם קנה-סוכר עבור כל קרם... הכנת החומצה הגליקולית במעבדה היא הליך פשוט וזול. תוצר החיקוי הזה, שסונתז במעבדה, יהיה זהה למרכיב הטבעי שבקנה הסוכר, יחולל את אותה השפעה בעור, וייראה אותו דבר כמולקולה. גם מכשור מעבדתי לא מבחין בין השתיים - הטבעית והסינתטית.

 

חומרים המוכרים לעור

 

תחושה נוספת שעולה בחלק מאיתנו היא שהעור "מכיר" יותר את המרכיבים הטבעיים. מהיכן -? האם העור אמור להכיר את הלוונדר? ואם נחשוב צעד נוסף קדימה- האם מטרתנו הטיפולית היא "להפגיש את העור עם מכרים ותיקים" או - להבהיר כתמים/לחדש את העור/ לטפל באקנה? היכן החוליה החסרה המקשרת בין "מכיר את העור" לבין השגת המטרה הטיפולית אליה כיוונו?

כדאי להיות ערים לכך, שישנן דרכים ליצור רושם של "100% טבעי" מבלי לעמוד באמת בדרישה הזאת. יצרני קוסמטיקה יכולים לטעון כי מוצריהם טבעיים, ולהשתמש ב"טריקים" הקשורים לכיתוב על גבי מוצרים. למשל, להשתמש באמוניום לאוריל סולפט- ALS (Amonium Lauryl Sulfate), דטרגנט שכיח, ולרשום אותו במרכיבים כ- Avenda , כיוון שהוא נגזר משמן קוקוס. הצליל הוא כמובן טבעי לגמרי, אך מה שהרישום הזה לא מסביר הוא מה נאלץ שמן הקוקוס לעבור כדי להפוך לאמוניום לאוריל סולפט. אמוניום לאוריל סולפט הוא המלח של חומצה גופרתית, המנוטרל עם מרכיב כגון טריאתנול אמין. אף אחד מאלה לא הופך את המרכיב הזה למזיק לעור, ואין צורך להימנע מאמוניום-לאוריל-סולפט. אבל - זהו המונח המדויק של המרכיב הזה, שהוא מאד לא-טבעי. זוהי רק דוגמה אחת לשיטות המקובלות בקרב יצרניות המוצרים "על בסיס טבעי", המאפשרות הכנסת מרכיבים סינתטיים למוצר כשהם מוסווים-היטב.

 

מה נחשב לטבעי?  

 

נשאל את עצמנו שאלה נוספת: מה אנו מגדירים כ"טבעי"? האם חומר שמקורו מהטבע, עונה להגדרה זאת? אם כן, למעשה כל דבר סביבנו, כולל תוצרי הסינתזה במעבדה, הם טבעיים. הכל סביבנו - האויר אותו אנו נושמים, השולחן עליו אנו עובדים, הנייר, המזון ואנחנו עצמנו- עשויים מהיחידות הבסיסיות ביותר בטבע - האטומים. אותן אבני בניין בסיסיות, עליהן למדנו ואותן ראינו ב"טבלה המחזורית", הן היחידות מהן בנוי גופנו וכל מה שסביבנו. הן קיימות בטבע, איננו יכולים לייצר אטום. אטומים מצטרפים זה לזה ליצירת מולקולות, ומולקולות הן אלה שמרכיבות את התאים ואת היצורים החיים, את כל החי והדומם שסביבנו. אם נסתכל על כל חומר - בין אם סונתז במעבדה ובין אם בודדנו אותו מצמח - הוא עשוי מצירופים של אטומים, שהנם טבעיים לגמרי. ההבדל הוא בגורם שחיבר בין האטומים ליצירת המולקולה, האם זהו כימאי במעבדה, או הטבע. האם חיבור בין מרכיבים טבעיים יוצר דבר מזיק? האם חיבור שיוצר הכימאי בין דברים טבעיים (אטומים) הוא טוב פחות מחיבור שיוצר הטבע? כשאנו מכינים מרק ירקות, כל אחד מהירקות הוא טבעי, למרות שהתוצר - המרק - לא נוצר ע"י הטבע. האם זה הופך את המרק ל"סינתטי", למזיק, כי הוא לא נוצר בטבע? הטבע "רוקח" הרכבים הטובים עבור עצמו, עבור היצור החי או הצמח בו נוצרה התרכובת. הכימאי רוקח תרכובות עבורנו, המשתמשים, בהתאם לצרכינו.

 

אתגרים בייצור מוצרים טבעיים

 

נקודות נוספות למחשבה, עבור מעדיפי המוצרים הטבעיים-לגמרי: ראשית, תהליך הזיקוק וההפקה של המרכיב הטבעי, שמכין אותו לשמש במוצר קוסמטי, משאיר אותו פעמים רבות "לא טבעי". התהליך גם עלול לפגוע ביעילותו של המרכיב. בנוסף, ישנן בעיות כגון: יבול פגום, וזיהום אפשרי מקוטלי עשבים, עליהן לעולם לא נדע, מעבר לכך שמן הסתם הן קיימות בחלק מהמוצרים הטבעיים שאנחנו קונים. יש לקחת בחשבון כי קשה לשמור על עקביות בריכוזי החומרים הפעילים וצורתם הכימית כשמשתמשים בחומרים כה מתעתעים כמו מיצויים שהופקו מצמחים. בנוסף - עונת הקציר, האזור בעולם בו גודל הצמח וגורמים נוספים - משפיעים על הרכב החומרים הפעילים. כשאנו רואים שמות צמחים ברשימות המרכיבים, עלינו לזכור כי נתון זה איננו מספק את האינפורמציה המלאה: באיזה חלק של הצמח השתמשו כאן? האם בשורש? בעלים? איזה מרכיב פעיל מבין כל המרכיבים האפשריים הקיימים בצמח שימש אותנו כאן? מצמחים רבים, אנו מפיקים מספר חומרים פעילים (מאותו הצמח)  שפעולתם שונה לגמרי. האם ידוע לנו על מה מדובר, והאם השימוש בצמח זה ענה לציפיותינו? 

נקודה נוספת למחשבה: החומרים המשמרים הטבעיים הנם פחות יעילים מהחומרים המשמרים הסינתטיים. מכאן, שיכולתם להגן על המוצר מזיהום חיידקי, מעיפוש או סוג אחר של קלקול היכול להזיק לעור - לוקה בחסר. האם אנו מעדיפים משמר טבעי (שלא ברור היתרון שלו), או עור בריא ומוגן ממזהמים?

 

לקבל החלטות בצורה עניינית

 

רבים מאיתנו הורגלו לחשוב על מוצרים טבעיים כעל קבוצה של מוצרים, שיש לכולם מכנה משותף, חיובי ומיטיב: מוצרים המשתלבים בטבעיות עם העור. מוצרים המיטיבים עם העור. כפי שראינו, זה לא עומד במבחן המציאות או במבחן ההיגיון. מוצרים טבעיים יכולים להתאים למטרה, ויכולים שלא להתאים. מה שיקבע את ההתאמה למטרה הטיפולית הוא המרכיב הפעיל, המולקולה, ולא חשוב מה מקורה: הטבע או המעבדה. מוצרים טבעיים יכולים להזיק, ויכולים להועיל. הם יכולים לענות לדרישות, ויכולים שלא. הבחירה להשתמש אך ורק במוצרים טבעיים, דומה לבחירה להשתמש רק במוצרים המתחילים באות ג`. בשתי הבחירות, נצמדנו לקבוצה מלאכותית, בה כלולים מוצרים שאין בינם מכנה משותף הגיוני, ובכך - הטלנו מגבלה משמעותית על יכולתנו להשיג את המטרה הטיפולית. עלינו לשאוף לאמץ, כמטפלים בעור, חשיבה מעמיקה ולדרוש להבין את הסיבות לאמונות הרווחות בעולמנו המקצועי. מילים מרשימות עשויות להלך קסמים על לקוחותינו, הניזונים מאמצעי התקשורת. קל ללקוחות ללכת שבי אחר אופנה זאת או אחרת, ובפרט כאשר היא מלווה במונחים משרי-אווירה כמו "טבעי", "אורגני", "ירוק, ידידותי לסביבה" ו"הרמוני". כדאי לנו, כאנשי מקצוע, לבדוק את ההיגיון והביסוס המדעי מאחורי המילים המרשימות ולדעת להסביר זאת ללקוחות (וגם לעצמנו) כדי לשמור על רמה מקצועית נאותה ועל יכולת אמיתית לטפל נכון ולהשיג תוצאות.

 

   

<   נושא קודם    לנושא הבא >